סוגי נעילות המסך – תפריט המאפשר לקבוע סיסמה או טביעת אצבע לטובת הגברת האבטחה של המכשיר הנייד.

התפריטים במכשירים השונים מורכב ממספר אפשרויות:

• תבנית נעילה – אפשרות של ציור דפוס על מסך המכשיר בין נקודות כדי לנעול את המכשיר, ומספק רמת אבטחה בינונית.
• קוד PIN – ניתן לבחור קוד בן 4 ספרות, אשר מספק רמת אבטחה בינונית. קוד זה מהווה קוד בסיסי לאיפוס,אך מומלץ להשתמש באמצעי נוסף על מנת למנוע חסימה של המכשיר.
• טביעת פנים או טביעת אצבע – אמצעי אבטחה ביומטרי. הגם שאבטחה זו בעלת קושי רב להתחקות ופריצה, מומלץ להשתמש בה בנוסף לסיסמה מחשש לתקלה במנגנון הקריאה.
• סיסמה –קוד בן 4 עד 16 תווים  המהווה אבטחה חזקה, בבחירה מעל 6 תווים. נדרשת לפחות אות אחת, יכול להכיל גם מספרים וגם תווים.

זהו! מכשיר הטלפון מוגן כעת.

הדפדפנים השונים שומרים את נתוני היסטוריית הגלישה שלנו בתוך קבצים זמניים (עוגיות –Cookies) הנמצאים על המחשב האישי שלנו. היסטוריית הגלישה שלנו כוללת בין היתר את המסמכים שמילאנו, את הסיסמאות שהזנו ואת האתרים שביקרנו בהם.

כדי לשמור על המידע האישי שלנו חשוב להקפיד על מחיקת הקבצים הזמניים, בייחוד כשאנחנו גולשים ממחשב שאינו המחשב הפרטי שלנו.

איך למחוק קבצים זמניים בדפדפן Chrome?

1. פתחו את דפדפן Chrome במחשב.
2. בפינה השמאלית העליונה, לחצו על הגדרות.

3. בחלק התחתון של המסך, לחצו על מתקדם.
4. תחת פרטיות ואבטחה, לחצו על הגדרות תוכן.
5. לחצו על קובצי Cookie.
6. תחת כל קובצי ה- Cookieונתוני האתר, לחצו על הסר הכל.

1. פתחו את דפדפן  Internet Explorerבמחשב.
2. בחרו בלחצן הכלים (בפינה הימנית), בחרו בבטיחות (Safety) ולאחר מכן בחר באפשרות מחק את היסטוריית הגלישה (Delete browsing history).

3. בחרו בתיבת הסימון קבצי Cookie ונתוני אתרים (Cookies and website data), ולאחר מכן לחצו מחק (Delete).

1. פתחו את דפדפן Microsoft Edge במחשב.
2. בחרו בלחצן עבור אל עוד (…) ולאחר מכן לחצו על הגדרות (Settings).

3. תחת נקה נתוני גלישה (Clear browsing data), בחרו בחר מה לנקות (Choose what to clear).

4. בחרו את תיבת הסימון קבצי Cookie ונתונים שמורים של אתרי אינטרנט (Cookies and saved website data) ולחצו על נקה (Clear).
5. שימו לב: קיימת אפשרות למחיקת קבצי Cookie בכל פעם שאתם סוגרים את הדפדפן. ניתן לעשות זאת ע"י העברת האופציה למצב פעיל (On).

1. פתחו את דפדפן Firefox במחשב.
2. בפינה השמאלית העליונה, לחצו על היסטוריה.

3. בתפריט היסטוריה בחרו באפשרות מחיקת היסטוריה אחרונה. 

4. תחת טווח זמן למחיקה בחרו בהכול.
5. לחצו על החץ לידפרטים להרחבת רשימה של פריטי היסטוריה.
6. סמנו את תיבת הסימון עוגיות וודאו שהפריטים האחרים שאתם רוצים לשמור לא נבחרו.
7. לחצו על מחק עכשיו על מנת לנקות את העוגיות.

אחד הכללים הכי חשובים שאתם צריכים להכיר הוא כל מה שקשור ללחיצה על קישורים מגורם שאינכם מכירים, ומהורדת קבצים בצורה לא זהירה. זוהי אחת מצורות התקיפה השכיחות הקיימות, והיא עלולה לגרום לשורה של מקרים שהייתם רוצים להימנע מהם: התקנה של תוכנה זדונית על המחשב שלכם, גניבת מידע וסיסמאות, יצירת מצג שווא של אתר מזוייף, הנראה זהה לאתר אמיתי שאתם משתמשים בו, באופן שיגרום לכם להזין פרטים רגישים כמו שם משתמש וסיסמה.

איך נחשפים לקישורים כאלה? זה מאד פשוט וקורה בדרך כלל באמצעות הודעה במייל שמגיעה מגורם לא מוכר ואף לעיתים, לכאורה, מגורם מוכר. מקרים נפוצים של הודעות זדוניות כאלו, מופיעות פעמים רבות כ"הודעת מערכת" שקופצת בזמן גלישה בדפדפן, או נפתחת בלשונית או דף נפרדים מהדפדפן שאתם גולשים בו. לעיתים הקישורים הללו מופיעים כתוסף מומלץ להתקנה בדפדפן בו אתם משתמשים באותו רגע.

• התקנת קבצים זדוניים במחשב אשר יכולים לגנוב או למחוק מידע.
• השתלטות מרחוק על המחשב לצורך ביצוע פעולות לא חוקיות כגון שליחת ספאם.
• התקנת כופרה – תוכנה זדונית שגורמת להצפנת התכנים במחשב ומלווה בדרישת כופר כספי כדי לקבל גישה מחודשת למחשב.
• השתלטות על חשבונות פרטיים ברשתות חברותית במטרה לגרום נזק.
• דיוג לצורך גניבת פרטים אישיים כולל פרטי גישה לכרטיסי אשראי וחשבונות בנק.

דיוג (Phishing) הינו מונח המתאר התחזות לאדם/גוף במטרה לגנוב פרטים רגישים. לדוגמה, הודעת דוא"ל המתחזה להודעה מגוף פיננסי מוכר היטב שהמטרה שלה היא לגרום למשתמש לספק פרטים רגישים על חשבונות הבנק או כרטיסי האשראי שלו.

האקרים יכולים לבצע ניסיונות דיוג בכל פלטפורמה אפשרית כמעט: כאמור לעיל, זו יכולה להיות הודעת דוא"ל תמימה למראה, הודעה ברשת חברתית, שילוב קישורים בפורומים שונים באינטרנט, הודעה בתוכנות שיחה מיידיות כ-WhatsApp ואחרות, וכדומה.

בתמונה אפשר לראות הודעת דואר פיקטיבית המכילה בקשת עדכון כתובת מחברת משלוחים ידועה, כי אם לא – וזו דוגמה לצורת פיתוי – המשלוח לא יגיע ואף יוחזר לשולח. לחיצה על הכפתור במקרה המסוים הזה יכולה לגרום לכך שהאקרים יצליחו להשתלט על המחשב מרחוק.

כאמור, דיוג הוא ניסיון להוציא ממשתמשים מידע רגיש על ידי התחזות לגוף לגיטימי ובדרך כלל מוכר היטב, ולעיתים קרובות תוך שימוש באלמנטים מטעים. הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם ניסיונות כאלה הוא לגלות ערנות.

• כלל אצבע: יש להקפיד לבדוק שמסנן הספאם ביישום הדואר האלקטרוני שלכם פועל.
• עוד כלל אצבע: לבדוק היטב את כתובת הדוא"ל של השולח.
• הודעה מהימנה מגוף פיננסי תגיע מכתובת דוא"ל רשמית הרשמי של הגוף המסוים. אם כתובת השולח נראית חשודה, אין ללחוץ על הקישור המצורף.
• גופים פיננסיים או רשתות חברתיות לא מקשים לבצע עדכון פרטים ישירות דרך הודעת דוא"ל. אם מקבלים הודעה המקשת לעדכן פרטים כמו שם משתמש ואולי אף סיסמה, עדיף להיכנס ישירות לאתר ולעדכן שם את הפרטים, ולא לעשות זאת באמצעות לחיצה על קישור.
• השפה בה כתובה ההודעה עילגת או משובשת? זה סימן מובהק לניסיון דיוג, במיוחד אם הודעת הדוא"ל הגיעה מכתובת לא מוכרת.
• לשים לב להודעות דוא"ל ופוסטים ברשתות חברתיות המשתמשות בשפה שיווקית כדי לעודד לחיצה על הקישור המצורף, לעיתים באמצעות הבטחת פרסים.
• חושבים שההודעה שקיבלתם מגורם לא מוכר מכילה הצעה מהימנה? לפני שלוחצים תמיד אפשר לבצע שיחת טלפון כדי לבדוק זאת.
• אל תתפתו להוריד קבצים למחשב דרך הודעת דוא"ל ממקור לא מוכר ועוד יותר חשוב – אל תתקינו אותם אם מדובר בקבצי הפעלה.

החיים מלמדים שלעיתים גם מיטב ההגנות לא עוזרות, וכמו בכל היבט של עולם המחשוב המודרני, ניסיון דיוג כשלהו יצליח לתפוס אתכם. אז מה עושים?

חברות רבות מספקות שירותי קיצור קישורים. המטרה היא להקל על ההתכתבויות באינטרנט. בשירותים אלו, bit.ly או TinyURL לדוגמה, אפשר להמיר כתובת ארוכה ומסובכת בכתובת קצרה שמובילה, בפועל, לאותה כתובת בדיוק.

האקרים משתמשים רבות בקישורים מקוצרים כדי לנסות להטעות עוד יותר וכדי שלא נחשוד שמדובר בקישור זדוני. ההנחה היא שקיצור מקושר יפחית את רמת החשדנות לעומת כתובת אתר ארוכה ומוזרה.

קודם כל חשוב להדגיש שמאחורי רוב השימושים בקישורים קצרים אין כל כוונה זדונית. צריך להתחיל לחשוד רק כאשר הקישור המקוצר מגיע ממקור בלתי שגרתי, לדוגמה: הודעת דוא"ל שמקבלים שקיבלנו מגורם שאיננו מכירים או קיצור מפתיע שמופיע באחת התגובות בדיון ברשת חברתית שמקורו מישהו שאינכם מכירים.

אם מתעורר חשד לגבי קישור מקוצר מסוים, ואתם מעריכים שהוא עלול להיות מסוכן, תוכלו להשתמש באתר שמאפשר לראות מהי הכתובת האמיתית אליו הוא מוביל.

לדוגמה, האתר Unshorten.It! מאפשר לשחזר את הכתובת המקורית והוא בדרך כלל גם מספק הערכה לגבי רמת הבטיחות של האתר, כולל לשימוש ילדים, וזאת על מנת לעזור לקבל את ההחלטה האם כדאי לגלוש לקישור או לא.

בוודאי. תוכנות אנטי וירוס מודרניות מציעות גם אפשרות לספק הגנה מקיפה גם על הגלישה באינטרנט – הן בודקות את האתרים אליהם גולשים, ומזהירות אותנו מאתרים זדוניים.

הטוויטר היא רשת חברתית חינמית המאפשרת לפרסם מסרים קצרים של עד 280 תווים.

השימוש בטוויטר יכול לחשוף מידע אישי עלינו, וכפי שכבר הבנתם עד כה, המפתח להצלחה הוא תשומת לב.

• היזהרו מכניסה לקישורים חשודים.
• אל תתפתו להצעות מזרים, גם כאשר הם מתייגים אתכם באופן אישי. האקרים עושים זאת במטרה לגנוב פרטים אישיים ופרטי כרטיס אשראי.
• שימו לב לאופציית שיתוף המיקום של טוויטר, שעלולה לשמש גנבים לדעת את מיקומכם הנוכחי.

חושדים שפרצו לכם לטוויטר ? לחצו כאן

• מחיקת מידע מהמחשב.
• השתלטות על המחשב לצורך ביצוע פעולות לא חוקיות כגון שליחת ספאם.
• הצפנת המחשב ודרישת כופר כספי בשביל לקבל גישה מחודשת למחשב.
• התחזות.
• שימוש בחשבונות פרטיים ברשתות החברתיות במטרה להזיק.

• השתמשו אך ורק במערכות הפעלה ותוכנות חוקיות.
• השאירו את עדכוני התוכנות במצב של עדכון אוטומטי (לרוב ברירת המחדל).
• אל תתקינו תוכנות ממקורות מפוקפקים. לעיתים תוכנות אלו מכילות וירוסים.

במערכת ההפעלה ובתוכנות השונות, משולבים אמצעים טכנולוגיים רבים שנועדו להגן עלינו מפני חולשות. חשוב להקפיד על ביצוע עדכונים למערכות ההפעלה והתוכנות. כאשר אנחנו משתמשים בתוכנות ובמערכות הפעלה לא מעודכנות אנו חושפים את עצמנו לחולשות. עדכונים הם הדרך של יצרניות התוכנה לסגור את החולשות הידועות הקיימות בתוכנה, ולהפוך את המוצר שלהן לבטוח יותר.

באופן כללי, דרושה מיומנות רבה על מנת למצוא חולשות בתוכנות ולהשתמש בהן. עם זאת, כאשר חולשה נסגרת על ידי יצרנית תוכנה בגרסה מעודכנת, נהיה קל יותר באופן משמעותי עבור האקרים להשתמש בה בגרסאות לא מעודכנות. לכן, קריטי להתקין את עדכון התוכנה מיד לאחר שהוא יוצא.

ככל שהתוכנה יותר נפוצה, כך משתלם יותר עבור ההאקרים לנסות ולפרוץ דרכה למחשב באמצעות חולשה, כי כך הם יצליחו להגיע ליותר מחשבים. לכן, חשוב במיוחד לוודא שהתוכנות המרכזיות והשימושיות ביותר מעודכנות: מערכת ההפעלה, דפדפן אינטרנט, תוכנות Office, Adobe Reader. נסביר כעת איך עושים זאת.

במערכת ההפעלה "ווינדוס 10" מסובך מאוד לנטרל את העדכון האוטומטי, כך שאלמלא עשיתם זאת, המערכת תתעדכן באופן אוטומטי. עם זאת, אנו ממליצים להסתכל מדי פעם, ולוודא שמחשבכם אכן מעודכן, בכמה שלבים פשוטים:

1. לחצו על "התחל" ואחר כך על "הגדרות"

2. היכנסו להגדרות "עדכון ואבטחה"

3. היכנסו לעמודת "Windows Update"
4. המערכת תכתוב לנו מתי היא עודכנה לאחרונה. אם רוצים להיות בטוחים שהמערכת אכן מעודכנת, ניתן ללחוץ על "בדוק אם קיימים עדכונים". כמו כן, ניתן לראות מתחת ל"עדכן הגדרות" שהמערכת מתוכנתת כך שהיא תתעדכן באופן אוטומטי.

5. שנה שעות פעילות – בהגדרה זו ניתן לקבוע מהן שעות הפעילות שלנו על המחשב, על מנת שווינדוס לא יאתחל (Restart) את המחשב כאשר הוא מתקין עדכונים בשעות אלה, אלא רק לאחר שסיימנו את שעות הפעילות שלנו על המחשב.

6. אפשרויות הפעלה מחדש – רק במקרים בהם יש עדכון מערכת הפעלה חדש שמחכה, ניתן "לעקוף" את ההתקנה האוטומטית של המערכת, ולקבוע את השעה ואת היום בהם התקנת העדכון תסתיים.

7. אפשרויות מתקדמות – העמודה הראשונה מאפשרת למיקרוסופט לעדכן מוצרים אחרים כגון Edge או Office באמצעות עדכוני ווינדוס. מומלץ להשאיר עמודה זו עם סימון וי. העמודה השנייה מאפשרת לווינדוס לסיים את התקנת העדכונים ללא מעורבות שלנו, באמצעות שימוש בפרטי הכניסה שלנו כדי להיכנס לשולחן העבודה. כך, כאשר נגיע לעבוד על המחשב לאחר עדכון, לא נצטרך לחכות עד שווינדוס יסיים את התקנת העדכון. סימון וי בעמודה זו הוא עניין של נוחות אישית.

דפדפנים הם השער שלנו לאינטרנט. לכן, חשוב ביותר לוודא שהדפדפן שלנו מעודכן. כיום, כלל הדפדפנים הגדולים מתעדכנים באופן אוטומטי. שימו לב שעל מנת לעדכן את הדפדפן יש לסגור ולפתוח אותו, אחרת הוא לא יוכל להתעדכן. מומלץ לעשות זאת מדי פעם.

• ב-Chrome, היכנסו ל: chrome://settings/help.
•   ב-Firefox, היכנסו ל: about:preferences#advanced. ודאו שהדפדפן מוגדר כך שהוא מתקין עדכונים באופן אוטומטי.
• ב-Edge וב-Internet Explorer, וודא שההגדרה "ספק לי עדכונים עבור מוצרי Microsoft אחרים כאשר אעדכן את Windows" מופעלת, כפי שהסברנו בשלב הקודם במדריך זה.

כיום, מרבית התוכנות מתעדכנות באופן אוטומטי, כך שכל שעלינו לעשות הוא לא לשנות הגדרות ברירת המחדל של התוכנות בהן אנו משתמשים.

עם זאת, כאשר משתמשים בתוכנות שאינן מתעדכנות באופן אוטומטי, מומלץ לבדוק מדי שבוע-שבועיים האם קיימים עדכונים לתוכנה. לרוב, ניתן לבצע בדיקה זו דרך עמוד ההגדרות של התוכנה.

בוודאי נתקלתם פעמים רבות בזמן גלישה במקום ציבורי, בחלון המבקש מכם לבחור אם אתם גולשים כרגע ברשת פרטית או ציבורית ולא ידעתם מה לענות. ובכן, הגדרת הרשת – אם תוגדר כ"ציבורית" או כ"פרטית", קריטית עבור בטיחות המחשב שלכם. באופן כללי, תמיד עדיף להגדיר את הרשת כ"רשת ציבורית", מאחר ובמצב זה Windows מפעיל באופן אוטומטי הגדרות שמטרתן להגן על המחשב שלכם. עם זאת, עבור משתמשים שרוצים להשתמש בפונקציות מתקדמות שמאפשרת הגדרת "רשת פרטית" בביתם או במקום העבודה שלהם, אין בעיה לעשות זאת. בכל מקרה, לעולם אל תגדירו רשת WiFi ציבורית פתוחה כ"רשת פרטית".

איך בודקים את הגדרת הרשת?

לחצו על המקש ימני על סימן הרשת בשולחן העבודה, היכנסו ל"פתח את מרכז הרשת והשיתוף" ושם תוכלו לראות האם מדובר ברשת ציבורית או ברשת פרטית.

1. היכנסו ל"התחל", ולאחר מכן ל"הגדרות".
2. היכנסו ל"רשת ואינטרנט".

1. בעמוד הראשון שייפתח לחצו על "שנה מאפייני חיבור".

4. כאשר "אפשר את הגילוי של PC זה" נמצא על "פעיל", הרשת מוגדרת מבחינת ווינדוס כרשת "פרטית", וכאשר הוא נמצא על "לא פעיל", הרשת מוגדרת מבחינת ווינדוס כרשת "ציבורית".

1. תחת "הגדרות רשת ואינטרנט", היכנסו לעמודת "Wi-Fi" וגללו את המסך למטה. בחרו ב"שנה אפשרויות שיתוף מתקדמות". המסך שייפתח יראה לנו את הגדרות הרשת שלנו. שימו לב שיש להגדיר בנפרד את ההעדפות לרשת "פרטית" ולרשת "ציבורית".

2. גם תחת ההעדפות ברשת "פרטית" וגם ב"ציבורית, מומלץ לבטל גילוי רשת ולא לאפשר שיתוף קבצים ומדפסות, אלא אם יש בכך צורך.

2. תחת ההעדפות ב"כל הרשתות", מומלץ להשאיר את ההגדרות כפי שהן מוצגות כאן.

שימו לב כי בהגדרות אלו קיימת הסכנה הגדולה ביותר. אל תאפשרו ברשת אותה אתם מגדירים כציבורית לראות את המחשב שלכם או לשתף קבצים, אחרת להאקר שירצה לתקןף אתכם יהיו חיים קלים הרבה יותר.

סכנה נוספת היא התחברות אוטומטית לרשתות בהן השתמשנו בעבר. אם למשל התארחנו במלון מסוים, השתמשנו ב-WiFi שלו, והשארנו את האופציה "התחבר אוטומטית כשהמכשיר נמצא בטווח" על "פעיל", המחשב שלנו יתחבר אוטומטית כאשר הוא יזהה את הרשת. אין לדעת מה קרה עם רשת זו בזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שהתחברנו אליה.

השאירו אופציה זו כפעילה רק ברשתות שאתם סומכים עליהן, כמו הרשת הביתית או רשת העבודה שלכם.

1. תחת "הגדרות רשת ואינטרנט", היכנסו לעמודת "Wi-Fi" ולחצו על "נהל רשתות ידועות". בעמוד שייפתח תוכלו לראות את הרשתות אליהן התחברתם בעבר

2. על מנת לראות את הפרטים של כל רשת, לחצו עליה, ולאחר מכן על "מאפיינים". בעמוד שייפתח תוכלו לראות האם הרשת מסומנת כרשת אליה המחשב יתחבר אוטומטית כאשר הוא יזהה אותה.

אי אפשר שלא לשים לב שכמעט כל אפליקציה אותה מורידים לטלפון מבקשת הרשאות מסוימות. אבל האם בחנתם אי פעם מקרוב מהן ההרשאות הללו שהאפליקציה מבקשת? ואם כבר בדקתם, האם שאלתם את עצמכם מדוע אפליקציה כזו או אחרת מבקשת הרשאות כאלו ואחרות? האם, לדוגמה, עברה בכם מחשבה כמו "למה אפליקציה של רשת חברתית מבקשת הרשאות לאנשי הקשר שלי?"

אם עניתם "לא" לאחת מהשאלות האלו אתם נמנים על רוב משתמשי הטלפונים החכמים.

ברור לחלוטין שהשימוש באפליקציות השונות הוא חלק מחיינו היום. עם זאת חשוב להיות מודעים לעובדה שלאפליקציות השונות יכולות להיות השפעה על רמת אבטחת המידע שלנו והפרטיות שלנו ברשת.

במדריך זה נסביר מהן הרשאות בטלפונים החכמים.
אתם תלמדו כיצד מנהלים הרשאות לאפליקציות, וכן מה צריך לבדוק כאשר מתקינים אפליקציה חדשה בטלפון.

•  הבהרה חשובה: מדריך זה אינו ממליץ להוריד או להימנע מהורדת אפליקציה כלשהי. כל האפליקציות אשר מוצגות במדריך מוזכרות לצורך הדגמה בלבד. אין להסיק שאם אפליקציה מסוימת מופיעה במדריך, היא מזיקה או שמפתחיה עושים בה שימוש לרעה. 

כדי להתקין אפליקציה באנדרואיד משתמשים ב-Google Play, חנות האפליקציות של גוגל.

הערה: במדריך זה לא נתייחס להורדת אפליקציות מחנויות ואתרי צד שלישי.

בהתאם לגרסת האנדרואיד ובאפליקציה אותה רוצים להתקין, ייתכן שלפני הורדתה יופיע חלון שיציג את ההרשאות שהאפליקציה מבקשת כדי לפעול.

אבל בגרסאות החדשות יש לבדוק מהן ההרשאות המבוקשות עוד לפני ההתקנה: בדף האפליקציה ב-Google Play גללו מטה עד שתראו את הכותרת "למפתחים", ואת האפשרות "פרטי הרשאות". לחצו על אפשרות זו כדי לראות פירוט מלא.

אפליקציה שלפני ההתקנה מציגה את כל ההרשאות שהיא זקוקה להן

רשימת ההרשאות הנדרשות בבדיקתן בדף האפליקציה בחנות

במכשיר האייפון ניתן לבחון את הרשאות האפליקציות בשתי דרכים:

• דרך אפליקציות הבסיס (מצלמה, מיקרופון, אנשי קשר)
• דרך אפליקציות שהורדנו אל המכשיר

הכניסה להרשאות עבור אפליקציות הבסיס מציגה את כל האפליקציות שביקשו אישור לבצע שימוש במצלמה לדוגמא, ומה מצב ההרשאה: האם יש לאפליקציה גישה או לא.

מצד האפליקציות, נוכל לראות לאן בדיוק היא יכולה לגשת ואף לחסום את הגישה שלה.

הערה: במדריך זה לא נתייחס להורדת אפליקציות מחנויות שבוצעו במכשיר אייפון פרוץ.

שימו לב לשיפור הגדול בניהול הרשאות האפליקציות שמציעות גרסאות אנדרואיד 6.0 והלאה. שני היתרונות החשובים: תוכלו לבצע אישור מדויק לכל הרשאה ויש גם אפשרות לשנות את ההרשאות לאחר ההתקנה. בנוסף, חשוב מאד לדעת:

• האפליקציות יבקשו מכם המשתמשים באופן ישיר, בדרך כלל בהרצה הראשונה שלהן, הרשאה עבור גישה לכל משאב מסוים שהן זקוקות לו או רוצות בו. הבחירה האם לאפשר לאפליקציה לגשת למשאב מסוים נמצאת כעת לחלוטין בידיכם!
• לאחר שתתנו את ההרשאה בפעם הראשונה, האפליקציה לא תבקש מכם אישור נוסף עבור הגישה לאותו משאב. אם תרצו לשנות הרשאה, תצטרכו לעשות זאת באופן ידני. מייד נסביר לכם איך לעשות את זה.
• קחו בחשבון שמניעת אישור של אחת או יותר מההרשאות המבוקשות עלולה לעיתים לפגוע בפעילות האפליקציה, אך לעיתים לא ייגרם שום נזק לפעילותה תקינה, כך שכדאי ורצוי לנהל את ההרשאות עם הפעלת שיקול דעת מה סביר וחשוב לכם ומה מיותר.

החל באנדרואיד 6.0 והלאה יש, בהיבט של ההרשאות בעיה – עדכון אוטומטי מתבצע מבלי להודיע על שינוי, אם ישנו, בהרשאות תחת קטגוריה מסוימת. כך, לדוגמה, תוכלו לגלות שאפליקציה שלפני העדכון יכולה היתה רק לקרוא את הודעות ה-SMS שלכם, יכולה כעת גם לשלוח הודעות SMS.

כדאי לדעת

• אפליקציות שהותקנו לפני עדכון המכשיר לאנדרואיד 6.0, ולאחריו, ישתמשו בכל ההרשאות שאושרו בגרסה הקודמת, ולא יבקשו הרשאת גישה ייעודית עבור כל משאב שהן ניגשות אליו.
• ניסיון לבטל הרשאה לאפליקציה שיועדה במקור לאנדרואיד בגרסה קודמת לאנדרואיד 6.0 יכול לגרום להופעת ההודעה: "האפליקציה הזו עוצבה בשביל גרסה ישנה יותר של אנדרואיד. דחיית ההרשאה עשויה לגרום לה לתפקד באופן לקוי".
• עם זאת, גם אם תבטלו את ההרשאה המסוימת לא תהיה בדרך כלל שום בעיה בפעילות האפליקציה. בכל מקרה, אם תבטלו הרשאה ופעילות האפליקציה תיפגע, תמיד תוכלו להחזיר את ההרשאה באותו מסך.

• היכנסו ל-"הגדרות".
• תחת "הגדרות כלליות"/"הגדרות יישומים" וכדומה (משתנה בין המכשירים), מצאו את "יישומים"/"אפליקציות" וכדומה.
• בעמוד זה, אפשר לראות את רשימת כל האפליקציות שהותקנו במכשיר.
• חפשו ברשימה את האפליקציה שאת ההרשאות שלה אתם מעוניינים לבחון, ולחצו עליה.
• בדף האפליקציה לחצו על הרשאות כדי לראות את כל ההרשאות שהאפליקציה יכולה לבקש ומקבלת.

כפי שניתן לראות, באמצעות פעולה פשוטה, ניתן לבטל את ההרשאות של האפליקציה למשאבים השונים מהמשאבים בטלפון שלכם – SMS לדוגמה. באותה מידה ניתן גם לאפשר אותם.

אפשר גם לבחון את ההרשאות באופן מפורט יותר, בדומה לרשימה המוצגת בדף האפליקציה ב-Google Play. לחצו על סימן התפריט לצד הכותרת הראשית של הדף, "הרשאות לאפליקציה", ואז לחצו על האפשרות החדשה שתופיע – "כל ההרשאות".

עבור משתמשים רבים בחירה גורפת באפשרות "ללא עדכון אוטומטי" יכולה להיות מאוד לא נוחה כי ייתכן ויידרש מכם תשומת לב רבה יותר לעדכוני אפליקציה מאשר ייראה בעיניכם סביר.

לכן, במקרה כזה ייתכן שיהיה כדאי יותר להגדיר עבור אפליקציות מסוימות האם אתם מרשים להן להתקין עדכונים באופן אוטומטי. או לא. כך, ניתן להיות עם יד על הדופק עם אפליקציות שאינכם בוטחים בהן, או שמלכתחילה הייתה לכם בעיה עם ההרשאות אותן הן דורשות.

לסיכום, מהי ההמלצה לגבי מתן הרשאות לאפליקציות?

לפני שאתם מתקינים אפליקציה, כל אפליקציה, חשבו מה היא תוכל לגרום לטלפון שלכם והאם התקנתה יכולה לפגוע בו באיזושהי דרך. היו משתמשים חכמים ומודעים – אל תאשרו לאפליקציות את כל ההרשאות שהן מבקשות באופן אוטומטי, אלא אם אתם בטוחים שזה מה שאתם רוצים לעשות.